פסק-דין בתיק ת"א 16667-08

פתח דבר

מונחת לפניי תביעת העזבון, היורשים והתלויים של המנוחה, ט.ס. (להלן: "המנוחה"), מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "הפלת"ד"). התובעים עותרים לפיצוי בגין פגיעת המנוחה בתאונת דרכים ביום 9.12.07, פגיעה שהביאה למותה המצער ביום 29.12.07.

אין מחלוקת לגבי ארוע תאונת הדרכים, והראיות נשמעו לעניין גובה הפיצויים ומעמד התובעים.

המנוחה ילידת 19.9.52 הייתה בת 55 ושלושה חודשים במותה.

תובע 2, יליד 5.12.51, בן 56 בעת פטירת המנוחה, ובן 59 ועשרה חודשים נכון למועד פסק הדין. התובע 2   הוא יורש של המנוחה מכוח צוואה ודין. לטענת התובעים תובע 2 הוא ידוע בציבור - בן זוג של המנוחה לאחר שחי עימה חיי זוגיות ואישות עד לפטירתה, הגם שהתגרש מהמנוחה, ונופל להגדרת תלויים בסעיף 78 לפקודת הנזיקין. הנתבעות חולקות על מעמדו כתלוי.

תובע 3, יליד 25.1.74, הוא בנה של המנוחה ויורש מכוח צוואה ודין.

תובע 4, יליד 13.1.80 הוא בנה של המנוחה ויורש מכוח צוואה ודין.

הסוגיות שבמחלוקת

המחלוקת העיקרית בין הצדדים בתיק זה נטושה ביחס לבסיס ההכנסות של המנוחה, שממנו על בית המשפט לגזור את תחשיב הפיצוי.

בנוסף, קיימת מחלוקת ביחס למעמדו של תובע 2, ולגודלו של התא המשפחתי ביחס אליו יש לבצע את תחשיב הפיצוי.

מעמד תובע 2 -  כידוע בציבור

המנוחה ותובע 2 היו נשואים במשך שנים ארוכות עד לגירושיהם בשנת 2001.

על פי הנטען מטעם התביעה, זמן קצר לאחר מכן חזרו המנוחה ותובע 2 לחיות חיי אישות עד לפטירת המנוחה, הגם שבאופן רשמי נותרה המנוחה במעמד של גרושה.

בעניין זה העידו תובע 2 ותובע 3, ועדותם בנושא עוררה בי אמון. לאחר שמיעת המתואר על ידם התרשמתי כי אכן המנוחה ותובע 2 חיו כבני זוג, באופן המעמיד את תובע 2 כידוע בציבור של המנוחה.

מעבר להתרשמותי משטף התיאור, והאמון שנתתי בדברים, נתקבלו תימוכין לקשר שבין המנוחה לתובע 2 בעצם העובדה שהמנוחה הורישה לתובע 2 בצוואתה דירה. בנוסף, הוצגו תמונות של המנוחה ותובע 2 שצולמו במועדים שונים, כעולה מעדות תובע 3 שזיהה על פי גיל המשתתפים האחרים בהן את מועד צילומן.

גם העובדה שהתאונה התרחשה בעת שהמנוחה ותובע 2 היו ביחד ברכב, מחזקת את מסקנתי האמורה, והתיעוד בדו"ח הסוציאלי מביה"ח אף הוא תומך בכך.

לא מצאתי בעובדה שלא היה לבני הזוג חשבון בנק משותף כדי להביא למסקנה שונה. אכן, שיתוף בהכנסות ובהוצאות או ניהול משק בית משותף יכול להוות מדד לקיום יחסי שיתוף, אך אין הוא תנאי בלעדיו אין. חשיבות המדדים האמורים היא באותם מקרים בהם קיימים סימני שאלה כבדים בנוגע לאופי התא המשפחתי, ואילו בתיק שלפניי התרשמתי כאמור מחיי שיתוף על סמך הראיות שצויינו בתצהירי התובעים.

במאמר מוסגר, אציין כי גם אני התרשמתי במהלך הדיונים כי שאלת מעמד התובע 2 אינה עוד במחלוקת, ומכל מקום שוכנעתי כי אכן מעמדו הוא כידוע בציבור של המנוחה, והתא המשפחתי של המנוחה כלל ערב פטירתה את תובע 2 ואת המנוחה.

לאור מסקנה זו אפנה לבחינת בסיסי ההכנסות של המנוחה ותובע 2 לשם קביעת הקופה המשפחתית המשותפת.